m

לורם איפסום הוא כינוי לטקסט חסר משמעות לחלוטין - הנקרא לפעמים גם דמי טקסט או ג'יבריש - ומיועד להיות ממוקם בסקיצות עיצוביות - של עלונים, מגזינים, מודעות, אתרי אינטרנט וכו' - במקום הטקסט האמיתי הסופי - עד שיהיה טקסט אמיתי.

עדכונים אחרונים
עקוב אחרינו
GO UP

אתרי נוף וארכיאולוגיה

Price
Scroll down

אתרי נוף וארכיאולוגיה

per person

אתרי נוף וארכיאולוגיה

בירוחם תוכלו למצוא מגוון אתרים וארכיאולוגיה, כגון: המצודה הישראלית, מצד ירוחם, באר ירוחם, הר אבנון והמבנים המנדטוריים, פארק אגם ירוחם ועוד.

במתחם הצפוני המשתרע על פני כ- 3,000 מ"ר, כ- 30 מ' צפונית לדרך הגישה אל ההר, קיימים שרידים של 5 מבנים – שלושה מבנים מלבניים, שווים כמעט בגודלם, המונחים בצורת ח' הפתוחה דרומה ויוצרים חצר פנימית ושני מבנים קטנים נוספים בפינות המתחם. מן המבנים נותרו שרידי קירות במבנה המערבי ביותר, מסדי המבנים ורצפות בטון. למעט המבנה הצפוני ביותר במתחם שההשערה היא כי שימש כחדר אוכל או התכנסות, לא ידוע למה שימשו יתר המבנים. במתחם הדרומי המשתרע על פני כ- 1,200 מ"ר, כ- 150 מ' דרומית למתחם המגורים, היו ככל הנראה שני מבנים בלבד. מן המבנה המזרחי במתחם, האופייני לבנייה המנדטורית הצבאית, לא נותרו אלא סימון תוואי הקירות והחדרים בלבד ומן המבנה המערבי, אשר שימש ככל הנראה, על בסיס ממצאי השטח, כמבנה שירותים ומקלחות, נותרו עומדים זה מול זה שני הקירות הקיצוניים בצד הצר של המבנה. דרך הסולינג – בנוסף למחנה העובדים עצמו סללה חברת הנפט העירקית דרך בטכנולוגיית הסולינג, טכנולוגית סלילה בריטית נפוצה: שכבת אדמה מהודקת, על גביה שכבת אבני גיר מרוסקות ומעליהם שכבת אספלט אשר הודקו באמצעות מכבש. להוסיף עוד על הדרך מהתיק תיעוד (נק' כחולה.) במרכז המכתש, סמוך לדרך נמצאים שרידיו של בסיס בטון למגדל קידוח אשר שימש את מחפשי הנפט ממחנה הר אבנון. דרך היסטורית זו מהווה עד היום את תוואי הגישה לאתר. תצפית – במרחק כ- 150 מ' בקו אוירי ממתחם המחנה הצפוני נמצאת פסגת ההר המתנשאת לגובה של 580 מ' מעפה"י ומהווה נקודת תצפית מרהיבה אל נופי המכתש הגדול וסביבתו. רקע היסטורי: אתר מחנה העובדים הבריטי בהר אבנון הוקם ע"י 'חברת הנפט העירקית '(IPC) בראשית שנות ה-40 של המאה ה- 20 במטרה לשכן עובדים אשר יחפשו נפט באזור המכתש. חיפושי הנפט בארץ ישראל החלו כבר טרם מלחמת העולם הראשונה אולם הופסקו בשל ההערכה הנמוכה למציאת נפט בארץ. לאחר סקר גיאולוגי שערכו שלטונות המנדט בשנות ה- 30 עלתה מחדש הסברה לקיומו של נפט בארץ וממשלת המנדט חידשה את רשיונות חיפוש הנפט. את הרישיון לחיפוש הנפט בארץ ישראל קיבלה ה'חברה הארץ ישראלית לפיתוח נפט', (POP-Petroleum development Palestine) חברת בת של ה-IPC אשר פעלה בארץ ולשם כך הקימה את המחנה בהר אבנון. אתר הקידוח הראשון היה בחוליקאת (חלץ( ואתר נוסף במכתש הגדול מתוך ההנחה כי בסיס הסחיפה הטבעי יאפשר מגע קרוב יותר עם שכבות הנפט הפוטנציאליות. מחנה העובדים בהר אבנון הוקם על מנת לתמוך בקידוח זה. לאחר מספר קידוחי ניסיון במכתש הופסקו חיפושי הנפט על רקע אי היציבות האזורית ופסקו לגמרי ב-1947. בשנת 1941, לצורך קידוחי הנפט, סללו הבריטים כביש גישה באורך כ-17 ק"מ מאזור צומת הנגב עד מרכזו של המכתש הגדול. בשל הסודיות הרבה שאפפה את קידוחי הנפט, נשמרה סלילת הכביש,) אשר לימים כונה 'כביש הנפט' ועם השנים אף הפך לכביש המוביל לערבה), בסוד, הוא לא סומן בשום מפה וקיומו נודע רק מספר שנים מאוחר יותר לאחר כיבוש הנגב בידי צה"ל. לפני כ- 20 שנה נסלל כביש חדש על בסיס 'כביש הנפט' ואילו הכביש הישן, אשר לצד הכביש המודרני, נותר להרס איטי בשיני הזמן.

אזור החולות הצבעוניים מהווה אטרקציה תיירותית. בנוסף, נמצא במכתש מחשוף עשיר במאובנים, ביניהם שרידי אלמוגים, אמוניטים, חבצלות ים. מחשוף זה מהווה אתר טבע מוגן. מקרקעית המכתש אל שפתו יש דרך הנקראת מעלה אברהם, סמוך לפינתו הדרומית-מערבית של המכתש. הנתיב נפתח לרכב שטח על ידי יחידת צנחנים, והשם מעלה אברהם הוענק לו כמחווה לאברהם קריניצי, ראש עיריית רמת גן, העיר המאמצת של הצנחנים. מראש המעלה, הסמוך לשיאו הטופוגרפי של רכס חתירה, נפרשת תצפית מרהיבה אל המכתש הגדול. כמו כן הוקמה בראש המעלה אנדרטה לציון פריצתו. בתקופת המנדט הבריטי נעשה ניסיון לניצול משאבי הטבע בשטח המכתש. הבריטים אף קדחו בשטחו על מנת למצוא נפט, קידוח שלא העלה דבר. לאחר קום המדינה הוחל בכריית חרסית וחול. בתוך המכתש ממוקם מפעל "חתירה" של חברת נגב מינרלים תעשייתיים בע"מ, העוסק בכרייה, ייבוש וניפוי של חול קוורץ. מצפון מערב למכתש הגדול נמצא הר אבנון, המתנשא לגובה של 656 מטרים, ממנו קיימת תצפית יפה על המכתש. במרכז המכתש מתנשאים הרי מטמור, המגיעים לשיא גובה של 494 מטרים. המכתש הגדול התגלה קודם לגילוי מכתש רמון, הגדול ממנו, ושמו נובע מהעובדה שהוא גדול יותר מהמכתש השני שהיה ידוע באותו זמן – המכתש הקטן. המכתש ממוקם דרום- מזרחית ליישוב ירוחם, ובשל כך הציע עמרם מצנע, ראש מועצת ירוחם, לשנות את שמו של המכתש ל"מכתש ירוחם". הר אבנון והמבנים המנדטוריים אתר הר אבנון ממוקם בתחום שמורת טבע מוכרזת על שפת המכתש שבין הר אבנון לכביש225 , כ- 3 קילומטר דר'- מז' לעיר ירוחם. האתר הוקם בראשית שנות ה- 40 של המאה הקודמת על ידי חברת הנפט העירקית (IPC) כמחנה עובדים בריטי לחיפושי נפט במכתש הסמוך ובו נבנו, בשני מתחמים, מספר מבנים קשיחים אשר נועדו למגורי העובדים ולצרכיהם הנלווים.

עם נטישתו של האתר, בשלהי שנות ה- 40, לאחר שחיפושי הנפט העלו חרס, נהרסו המבנים בידי צה"ל מחשש שישמשו בידי מסתננים. כיום נותרו בשטח הריסות המבנים בלבד המהוות עדות פיזית יחידה לחיפושי הנפט שנערכו בנגב בשלהי השלטון הבריטי בא"י. מחנה העובדים באתר הר אבנון בנוי כמתחם אופייני לטיפולוגיה של מחנות עבודה וצבא בריטים בתקופת המנדט. הוא מייצג את טכנולוגיית הבנייה הבריטית 'הקלה' של בינוי תעשייתי או מהיר שהיה אופייני לבינוי מחנות בריטים או מתחמים זמניים ומהווה שריד יחיד למחנה מסוג זה מתקופת המנדט בישראל. המחנה מורכב היה משני מתחמים – הצפוני והדרומי וביניהם כביש עפר. ההשערה היא כי החלוקה בין המתחמים הייתה תפקודית באופן שבו שימש מתחם המבנים הדרומי לשימושים פרטיים כמו מגורים ושירותים ואילו המתחם הצפוני שימש לשימושים ציבוריים כגון חדר אוכל או מבנה תפקודי אחר לצורך חיפוש הנפט.

במערב היישוב נמצא פארק ירוחם. בשנות החמישים של המאה הקודמת, מיד לאחר הקמת “כפר ירוחם”, השתלבה קק”ל במפעל ההתיישבות ונטעה בו עצים. בשנות השמונים של המאה הקודמת היא הרחיבה את הנטיעות מסביב לאגם והכשירה כרי דשא רחבים וגן הרפתקאות. בפארק נטועים עצי אורן, ברוש, איקליפטוס, אלות, אשלים, תמרים, זיתים ועצי שיזף (דומים). במרכז הפארק נמצא אגם ירוחם, אגם מלאכותי באפיק נחל רביבים. הסכר היוצר את האגם הוקם כבר בסוף שנות החמישים של המאה הקודמת כדי לנצל את מי השיטפונות של נחל רביבים לצורכי חקלאות ולהוות מוקד משיכה בזכות אטרקציות כמו שייט, דיג צפרות ועוד. נוף אגם המים על רקע אדמת המדבר וירוק העצים מהווה נוף ייחודי של נווה מדבר. עם כישלון תוכנית ניצול המים לחקלאות הפך האתר לבריכת קולחים של העיירה מאחר שמי הביוב גלשו מבריכות החמצון הסמוכות. גם לפני חדירת הביוב חדרו מים מזוהמים לאגם בזרימה תת-קרקעית. בראשית שנות התשעים של המאה הקודמת הוכשר כאן שוב פארק.

מתקן הטיהור שנחנך לא מזמן יפיק מדי שנה 800 אלף מ”ק של מים המיועדים לשיקום האגם, להשקיית שטחי הפארק וגינות ציבוריות ברחבי היישוב. כתוצאה מכך יהיה האזור כמערכת סגורה שלמעשה הופכת את השפכים למקור חיוני ומועיל, שממנו ייהנו התושבים עצמם. המטרה העתידית היא להפוך את פארק ירוחם לפארק עירוני מרכזי לציבור המבקרים בנגב. הפארק יחשוף את העיר לציבור הישראלי, יעודד תדמית חיובית וייצור בצמוד לו מערך עסקי של נופש מלונאות, מוסדות ספורט ומוסדות חינוך בהקשר סביבה מדברית. הפארק יאפשר גם הקמת שכונות מגורים איכותיות שיתרמו אף הן לאיכות היישוב.

 

תיירות אקולוגית בפארק- הפארק והאגם הם תחנת עצירה לציפורים נודדות בשטח הפארק ומהווה שטח מחיה למגוון גדול שת חיים וצמחים. בפארק קיים מרכז דוכיפת לצפרות אקולוגיה ועקרבים. מרכז דוכיפת מטבע ואוסת מידע על ציפורים העוברות בשטח הפארק. הפארק מהווה אחת מארבע תחנות הטיבוע הארציות. מתקיימים בפארק תחת מרכז דוכיפת אירועי "ביו בליץ" מכתש ירוחם המכתש הגדול (בשמו המדויק: מכתש חֲתִירָ‏ה) הוא מכתש אירוזי הנמצא בהר הנגב והוא אחד ממספר מכתשים דומים באזור שנוצרו באורח דומה. צורתו אליפטית, והוא השני בגודלו במכתשי הנגב. ממוקם בקמר חתירה ומכאן שמו הנוסף. אורכו של המכתש 14 ק"מ ורוחבו 6 ק"מ. עומקו המרבי הוא 410 מטרים. הנחל המנקז אותו הוא נחל חתירה. גבולות המכתש הם רכס הרי חתירה במערב ורכס הר כרבולת במזרח ובדרום בו עובר שביל ישראל. במכתש הגדול אזור חולות צבעוניים, שם נחשפו שכבות של אבן חול בצבעים שונים, המתפוררת במגע ומגלות מגוון צבעים רב.

המצודה הישראלית בהמשכה של הדרך נמצאת מצודה ישראלית מן המאה ה10 לפנה"ס, תקופת ממלכת שלמה ורחבעם ומסע שישק, בצידו המזרחי של שד' ורדימון, מצפון לנחל אבנון. מצודה זו הינה הגדולה מסוגה בנגב, וכבר בארבעת ימי החפירה הראשונים שנערכו בחודש אפריל 18 נחשפו ממצאים חשובים, ביניהם חומת סוגרים אופיינית לתקופה, חרסים מתקופת בית ראשון, מתקן החשוד כמזבח ביתי, גלעיני זיתים וקטניות ועוד. המצודה מהווה את הגבול המזרחי של אתר גדול מתקופת הברונזה התיכונה (2000 לפנה"ס) המתפרש משני צדי שד' ורדימון מעל נחל אבנון. מקטעים נקודתיים מתוך אתר זה נחפרו בחפירת הצלה לפני הקמת השכונה הצפונית ובהם נמצאו עדויות לחשיבות המקום בנתיב ההפקה, הסחר והעיבוד של הנחושת. בין השאר נמצאו מטילי נחושת שמקורה בפונאן, ירדן. שרידי תנורים להתכת הנחושת מצויים על פני השטח בין הבתים החדשים. מצד ירוחם האתר הקדום נמצא כקילומטר אחד מדרום-מערב למסעף הכניסה לירוחם בהר הנגב הצפוני. על הגדה הדרומית של נחל שועלים, כקילומטר אחד מדרום למסעף הכניסה לירוחם. המצד נמצא בתל רח’מה, שאחד הפירושים הוא תל רחם (שם עוף דורס). המצודה היא נבטית-רומית שהגנה על הדרך העתיקה מעבדת לממשית. השלטים בצד האתר המשוחזר מספרים את סיפור המצודה ומערכת הדרכים הקדומות באזור. בחפירות הארכאולוגיות שהתגלו במקום התגלו כלי חרס ואוסטרקונים כתובים ביוונית, ונחשפו שרידי יישוב הכוללים רחובות, מבנים, חומה ומגדל של מצודה. המצד שוחזר רק בחלקו באר ירוחם מכונה גם באר הגר (ביר רח’מה) – באר עתיקה ששימשה כנראה מקור מים למצודה שמדרום-מערב לה. בתקופת המנדט הכשירו הבריטים את הבאר לשימוש הבדואים באזור, ובעת מבצע עובדה במרס 1949 שימשה הבאר נקודת התכנסות לכוחות חטיבת גולני בדרכם לכיבוש הנגב הדרומי ואילת. באר ירוחם נמצאת במזרח פארק ירוחם פארק אגם ירוחם ירוחם הוקמה ב-1951 בהר הנגב הצפוני כמעברה. מקור השם – “ערד לבית ירחם”, אתר בנגב שנזכר בכתובת פרעה שישק מן המאה ה-10 לפנה”ס (925 לפנה”ס). נקרא בתחילה תל ירוחם ואחר כך כפר ירוחם. תושבי המקום הראשונים היו עולים חדשים מרומניה. ב-1959 ניתן לירוחם מעמד של מועצה מקומית והובאו אליה עולים ממרוקו ומהודו. במשך שנים רבות סבלה העיירה ממחסור במקורות תעסוקה, מבעיות חברתיות ומהגירה שלילית. בשנות השבעים של המאה שעברה נעשה מאמץ להקים בירוחם מפעלים שיספקו תעסוקה לתושביה. גם היום נמנה היישוב עם העניים ביישובים היהודיים בארץ.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות